פסק-דין בתיק ת"א 3738-09

התובע הוא עיתונאי שהגיע אל בית הדין הארצי לעבודה בירושלים כדי לסקר דיון. בעקבות נסיבות השנויות במחלוקת אשר אירעו סמוך לאחר כניסת התובע אל בניין בית הדין, שעניינן בשאלה אם התובע הזדהה, הופעל נגדו כוח על-ידי מאבטחי משמר בתי המשפט (להלן - המאבטחים).

טענות התובע בעיקרן הן, כי לא הייתה כל הצדקה להפעלת הכוח וכי הדבר נעשה בברוטאליות ובאלימות ובשל כך הוא זכאי למלוא הפיצוי שתבע, בסך של 200,000 ש"ח.

מנגד טוענת הנתבעת, כי מעשיי המאבטחים אינם עולים לכדי תקיפה, מאחר שלאור נסיבות המקרה, הכוח שהפעילו המאבטחים נגד התובע היה סביר ומוצדק בנסיבות העניין.

א.         נושא התביעה, חקירת האירוע וההליכים  

2.         האירוע נושא התביעה אירע כאמור, בבניין בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (להלן - בית הדין), ביום 6.11.2007, במהלך דיון שהתקיים בעניין שביתה ממושכת של המורים בבתי הספר העל-יסודיים. התובע, שבאותה עת היה כתב של רשת ב' של קול ישראל, הגיע לסיקור הדיונים. בשל נסיבות השנויות במחלוקת, שעניינן בין השאר בשאלות אם התובע הזדהה ואם הסכים לכך שייבדק, התגלגלו האירועים כך שבסופם הופעל נגדו כוח על-ידי המאבטחים.

3.         למחרת האירוע הפנה מנכ"ל רשות השידור דאז, מר מוטי שקלאר, תלונה אל שר המשפטים דאז, פרופ' דניאל פרידמן ואל נשיא בית הדין הארצי לעבודה דאז, השופט סטיב אדלר. בעקבות התלונה ולבקשת מנהל בתי המשפט דאז, כבוד השופט משה גל, נערך תחקיר של האירוע, שאותו ערך מנהל אגף ביטחון ותפקידים מיוחדים בהנהלת בתי המשפט, מר איל רחלי. בסיכום תחקירו נקבע כי "החלטות המאבטחים לאורך ציר הזמן היו שקולות ומדורגות. הן נעשו בשיקול דעת היו הגיוניות וסבירות ולא מצאתי כל פגם בפעולתם".

ממצאי תחקירו של מר רחלי נשלחו אל מנכ"ל רשות השידור בצירוף מכתבו של מנהל בתי המשפט, מיום 11.11.2007 (עותק התחקיר שהוגש אל בית המשפט נושא את תאריך הדפסתו), שבו הוסיף שחקירה נוספת תיערך על-ידי מחלקת הביקורת הפנימית ותלונות הציבור בהנהלת בתי המשפט. עוד הוסיף כי "בדיקה דומה של האירוע על ידך תסייע לרדת לחקר האמת ותועיל למניעת הישנות מקרים מסוג זה בעתיד", אולם לא ידוע אם רשות השידור אמנם ערכה בדיקה דומה.

תחקיר נוסף כאמור, אמנם נערך מטעם מחלקת הביקורת בהנהלת בתי המשפט, שאותו ערכו מר ג'ורג' רז, מרכז ביקורת בכיר במחוז חיפה ומר עדי שחרור, מרכז ביקורת במחוז נצרת. ממצאי התחקיר הוגשו ביום 26.11.2007, ומסקנותיו ביחס לאירוע היו דומות לאלו של התחקיר הראשוני שנערך. בנוסף כלל תחקיר זה המלצות באשר להיערכות לקראת דיונים מסוגו של הדיון שהתקיים בבית הדין, שאינן רלוונטיות לענייננו.

4.         כתב התביעה הוגש ביום 17.3.2009 נגד הנתבעת ונגד שניים מהמאבטחים, ובו עתר התובע לפיצוי בסך של 200,000 ש"ח בגין כך שלטענתו כתוצאה מהאירוע נושא התביעה נפגע שמו הטוב, בשל כך שלטענתו הנתבעת הפרה חובות חקוקות, וכן בשל עוגמת נפש, כאב וסבל שלטענתו נגרמו לו.

ביום 28.7.2009 הוגש כתב ההגנה וכן הוגשה הודעת הנתבעת לפי סעיף 7ב בפקודת הנזיקין (נוסח חדש), על קיומה של חסינות עובד ציבור לפי סעיף 7א בפקודה ובקשה לדחיית התביעה נגד המאבטחים, בשל חסינות זו. בקדם המשפט שהתקיים ביום 24.6.2010 לפני כבוד השופט א' רון, התקבלה בקשת הנתבעת והתביעה נגד המאבטחים נדחתה.

5.         מטעם התובע הוגש תצהירו, ומטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של שלושת המאבטחים שנכחו באירוע, מר מוטי לוי, שהיה קצין המתקן (להלן - מוטי), מר עדיה זכריה, אחראי המשמרת (להלן - עדיה) ומר אורן שרם (להלן - אורן).

ישיבת ההוכחות שבה נחקרו כל המצהירים על תצהיריהם התקיימה ביום 1.4.2012 ולבקשת באי-כוחם של הצדדים, סיכומי טענותיהם הוגשו בכתב. מטעם התובע הוגש ביום 6.5.2012, מטעם הנתבעת הוגש ביום 9.7.2012 וביום 24.7.2012 הוגשה תשובת התובע לסיכומי טענותיה של הנתבעת.

ב.         דיון בעובדות

(1)        עיקרי העובדות והשאלות העובדתיות השנויות במחלוקת

6.         ביום 6.11.2007 התקיים כאמור, דיון בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בעניין שביתת המורים העל-יסודיים, אשר באותו מועד כבר נמשכה זמן רב. הדיון החל בשעה 19:30 ובאותה עת, סמוך לבניין בית הדין נערכה הפגנה של המורים. כחלק מהיערכות לדיון ולהפגנה נכחו בבניין בית הדין שלושה מאבטחים ומחוץ לבניין היו כוחות משטרה ומשמר הגבול.

לפני שהחל הדיון התאפשרה כניסת עורכי-דין, אנשי תקשורת וקהל. כדי לסייע בהכנסה מהירה של קהל הבאים לדיון, נכחה במקום נציגת דוברות הנהלת בתי המשפט, שסייעה למאבטחים בזיהוי אנשי התקשורת ובהכנסתם.

סמוך לתחילת הדיון, משלא נותר עוד מקום באולם בית הדין, הורה מוטי, קצין המתקן, לנעול את דלתות בניין בית הדין כך שלא תתאפשר כניסת אנשים נוספים. עוד הורה מוטי לשני המאבטחים הנוספים, שלא לאפשר כניסת אנשים לבניין ללא נוכחות של שני מאבטחים בכניסה.

7.         בשעה 19:55 לערך, כעשרים וחמש דקות לאחר שהדיון בבית הדין החל, הגיע התובע אל בניין בית הדין ומאחר שהדלתות היו נעולות, הוא נקש על דלתות הזכוכית וסימן למאבטח אורן, שישב באולם הכניסה של הבניין, כי הוא מבקש להיכנס. באותה עת הגיעו גם שני עורכי-דין ונציג ציבור שלא היה בהרכב שדן באותה עת, שאף הם ביקשו להיכנס. אורן סימן לכל הקבוצה להמתין ובאמצעות מכשיר הקשר ביקש ממוטי שמאבטח נוסף ירד אל קומת הכניסה. על-פי הנחייתו של מוטי, סימן אורן לעורכי הדין ולנציג הציבור לסור אל הדלת הצדדית של המתקן.

בינתיים ירד המאבטח עדיה אל הדלת הצדדית, פתח אותה ואחז בה, כדי לאפשר לעורכי הדין ולנציג הציבור להיכנס אל הבניין. נציג הציבור ועורכי הדין הוכנסו לאחר שזוהו על-ידי עדיה.